Above & Beyond : איך נערך לעידן של ניידות אווירית מתקדמת

ניידות אווירית יומיומית מעסיקה את דמיונם של בני האדם כבר שנים רבות. ב-1989 הדלוריאן המעופפת לקחה את מרטי מקפליי בחזרה לעתיד, וב-1995 ג'ורג' קונסטנזה שאל את סיינפלד "מתי כבר יהיו המכוניות המעופפות האלו?".  אזכורים נוספים למכוניות מעופפות ורחפנים בשימוש יומיומי אפשר למצוא בין השאר גם בחולית (1965), בלייד ראנר (1982), האלמנט החמישי (1997) ואקס מכינה (2014). בהנחה שהתרבות מלמדת אותנו משהו על המהווים המשותפים שלנו, ניתן להסיק שהאנושות בציפייה דרוכה בנושא.

אם נוריד את חלום המכונית המעופפת לקרקע, המונח ניידות אווירית מתקדמת כולל מגוון תנועות אוויריות,  שניתן לסווגן לפי קנה מידה, עירוני מול אזורי, ולפי השימוש, תובלת מטען לעומת תחבורה אנושית. בין תרחישי השימוש הסבירים לתובלה ניתן למצוא הובלה של מטען הרגיש לזמן ההעברה, אספקת סחורות דחופה, משלוחים ישירות לבית הלקוח ועוד. עבור תחבורה הוזכרו שימושים כמו שירות מוניות, שאטלים, תיירות ותצפית, נסיעות חירום רפואיות והעברת פציינטים, ניהול משברים וביטחון לאומי.

דוח ברייסטק שנכתב ב-2023 עבור משרד התחבורה הבריטי לצורך בחינת ההזדמנויות והסיכונים בתחום, סיווג את תרחישי השימוש ל-4 סוגים לפי קנה המידה והשימוש באופן המאפשר מבט כולל על תחום הניידות האווירית המתקדמת:

כדי לאפשר ניידות אווירית מתקדמת, שהיא למעשה התרחבות התובלה והתחבורה למימד הגובה, עוד דרושה התקדמות טכנולוגית משמעותית, שאת מרביתה יבצע באופן טבעי השוק הפרטי, לצד תמיכות וסיוע ממשלתיים. אולם טכנולוגיה לבדה לא תאפשר היווצרות מרחב ציבורי מיטיב עם ממשקים מוצלחים בין המשתמשים השונים והמימדים השונים של העיר. לשם כך נדרשת התערבות של המגזר הציבורי בהתאמת התשתיות והמרחב הפיזי לצד אסדרה של המרחב הרגולטורי.

זו איננה הפעם הראשונה שבה מימדי המרחב התחבורתי מתערערים. בסוף העשור הקודם כבשו הקורקינטים החשמליים את מדרכות תל-אביב רבתי, והחריפו את החיכוך עם הולכי הרגל. אופניים רגילים וחשמליים כבר נעו בין מדרכה לכביש, אך כניסת חברות הכלים השיתופיים והזמינות הגדלה של הכלים הפרטיים, יצרו עומס חסר תקדים והעלו צורך להסדיר את התנועה לא רק במימד האורך, נתיבי הכביש, אלא גם את התנועה הממונעת במימד הרוחב, כלומר המדרכה, שהולכי הרגל חשו שהופקעה מהם.

מאז, למרות העלייה המתונה בכמות נסיעות בכלים החשמליים בין 2018 ל2025 (נתוני חברות ההשכרה ועיריית תל אביב), נדמה שכיום הם נתפסים כמטרד פחות מבעבר (שיא העיסוק הציבורי לפי איזכורים בתקשורת: 2018–2019). ייתכן שהתושבים התרגלו, ושהנושא נדחק על ידי סוגיות אחרות, אך שני שינויים מרכזיים תרמו משמעותית לצמצום ההפרעה שחשו משתמשי הדרך:

1. תמורות פיזיות במרחב העירוני: סלילה מסיבית של שבילי אופניים (גידול של 33% באורך שבילי האופניים הסלולים בין שנת 2020 לשנת 2025 ושדרוג שבילים קיימים) מאפשרת לרוכבי הדו-גלגלי החשמלי נסיעה נוחה ומהירה יותר מברכיבה על המדרכה, ובטוחה יותר מרכיבה על הכביש.
2. חקיקה ורגולציה: עדכון החוקים והתקנות לאורך הזמן. החל מ-2019 הוסדרו אזורי חניה שהפחיתו חסימות מדרכות, וב-2025 נכנסה לתוקף חובת לוחיות רישוי לכלים חשמליים דו-גלגליים, שמאפשרות אכיפה אפקטיבית של חוקי תנועה ומגבלות גיל והכשרה נוספים שנקבעו לאורך השנים.

דוגמאת הקורקינטים מדגימה מה קורה כשההסדרה הפיזית והאסדרה הרגולטורית מפגרות אחרי ההתפתחות הטכנולוגית, הכלכלית והתרבותית. אולם, אולי הודות לכמיהה למכוניות מעופפות ומקומן המרכזי בתפיסה שלנו לגבי עיר עתידינית, נראה שיש ניסיון שלא לפגר אחרי הטכנולוגיה בהתרחבות התובלה והתחבורה למימד הגובה. בהתאם לכך, לצד ההשקעה בפיתוח הטכנולוגי, מתקיימת בישראל, כמו במדינות אחרות, חשיבה לגבי אופן השתלבות מימד התנועה החדש בחיים העירוניים, על ההזדמנויות והסיכונים שבכך.

כבר בשנת 2017 הוגש לוועדת המדע והטכנולוגיה מסמך העוסק בהזדמנויות והסיכונים של רחפנים ודומיהם, ומתייחס לצעדים הנדרשים לאסדרתם. בנוסף, משרד התחבורה מאפשר כבר היום מתן היתרים לכלי טיס לא מאויישים, בהישענות על האסדרה האירופית. גם רשות החדשנות עוסקת באופן תדיר בנושא במיזם הרחפנים הלאומי, במסגרתו מושקע מאמץ בפיתוח טכנולוגיה שתסייע באכיפת ההסדרות המרחביות והרגולטוריות. מרבית הצעדים והפעולות שננקטו הם אומנם בתחום הרחפנים, שהוא היישום היותר שמרני של תחבורה אווירית ושכבר מתממש בחלקו (שימושים ביטחוניים, העברת מטענים קלים), אך תחילת ההסדרה סביבם מכשירה את השטח ליישומים הפרוגרסיביים יותר, ואכן במסגרת מיזם הרחפנים כבר נעשו נסיונות בהטסת בני אדם.

העיר

השילוב של התאמת המרחב הפיזי לצד הגדרת תקנות ניתנות לאכיפה הוא שיאפשר לתעבורה אווירית מתקדמת ברמה העירונית והאזורית להשתלב באופן מיטיב במרקם החיים, במקום להפוך למטרד, אם ישכילו לאמץ מבט כולל המתחשב בכל סוגי תרחישי השימוש. בעוד חלק מההתאמות וההגדרות יוכלו להתפתח עם הזמן ומתוך זיהוי צרכים שוטף, על רבים מהנושאים יש לתת את הדעת עוד לפני שרחפנים וכלים אחרים יהפכו להיות חלק אינטגרלי מהמרחב.

צעדים נדרשים להתאמת המרחב הפיזי לתחבורה אווירית מתקדמת כוללים בין השאר:

• עיצוב שמי העיר: קביעת מסלולי טיסה, חלוקת מפלסים למטרות שונות (בדומה לנתיבי תחבורה ציבורית אך בממד אנכי), יצירת אזורים מוגבילים לתעבורה אווירית, הגדרת מרחקים מקווי בניין והתאמה לגבהי מבנים קיימים ומתוכננים. ייתכנו השלכות פיזיות לעיצוב שמי העיר (תאורה, חיישני מרחק וכו') וייתכן שלא יהיו, בדומה למסלולי טיסה המוכרים לנו כיום.
• ניהול השמיים: הקמה של מערכת תיאום וניהול עומסים אוויריים, שתבחן את קיבולת השמיים העירוניים בשעות שונות, תגדיר סדרי עדיפויות ותוודא תאום מלא עם נתיבי הטיסה המנוהלים בידי רשות התעופה.
• טיוב התממשקות: הגדרת הממשק בין המרחב האווירי לשאר מרכיבי העיר, כמו הגדרת מיקומי הנחיתה וההמראה ומאפיניהם. מיקומים אלו חייבים לאזן בין שיקולי בטיחות—כגון מרחק ממבנים, מגבלות גובה ומניעת קירבה לשימושי קרקע רגישים—לבין שיקולי יעילות ונגישות.
• פיתוח והטמעת תשתיות תומכות: עמדות טעינה, שילוט ומערכי הכוונה, מסופי תחבורה ומרכזים לוגיסטיים ייעודיים וקביעת דרכי תפעולם ואופן שילובם במערך העירוני.

צעדים נדרשים להתאמת המרחב הרגולטורי לתחבורה אווירית מתקדמת יכללו:

• הגדרת תחומי שיפוט וסמכות: כדי לייצר תחומי השיפוט והסמכות מחייבים ניתוח מדויק של הגבולות האוויריים בין רשויות ושכבות ממשל, הבהרת הכפיפויות של מפעילי תחנות ומרכזים לוגיסטיים, והבטחת התיאום בין גורמי החקיקה, הפיקוח והאכיפה.
• פיתוח מערכת חוקים ותקנות: הסדרת מדיניות התעבורה האווירית העירונית, שמירה על איזון בין בטיחות משתמשי הדרך האווירית לבין איכות החיים העירונית, והגדרת סטנדרטים לתקינה, בדיקות תקופתיות ונהלים למצבי תקלה וחירום.
• הסדרה מקיפה של תחום הרישוי: רישוי הכלים והמשתמשים (מפעילי רחפנים וטייסים, מפעילי המסופים והתחנות ומפעילי קווי שירות אווירי עירוני) הגדרת מנגנוני אחריות ושיפוי שיבהירו את חלוקת האחריות במקרה של תקלות או פגיעה, והגדרת אחריות המפעיל כלפי הרשויות המקומיות.

לצד פעילות הממשלה בתחום, על הרשויות המקומיות להתחיל כבר היום בהיערכות למימד האווירי, בהתאמת התכנון, התשתיות והנהלים, כדי לבסס תקדימים וליצור מוכנות ציבורית ומערכתית לתנועה במימד השלישי.