אחד הפערים הבין-דוריים המשמעותיים ביותר הוא אורך קורות החיים. המבוגרים בינינו נטו ונוטים לעבוד במקום עבודה אחד במשך עשרות שנים, לכל היותר מחליפים לחלוטין את כל אופי הקריירה שלהם בגילאי ה-40. לעומת זאת, נראה כי צעירים נוטים להחליף את מקום עבודתם מדי מספר שנים וגם את תחום עיסוקיהם ככלל בתדירות גבוהה יותר.

הגורמים שהובילו לשינויים מרחיקי לכת בשוק התעסוקה הם התפתחויות טכנולוגיות מהירות לצד שינויים חברתיים-נומרטיביים, אך אפשר לקבוע בבירור שהגורם המשפיע ביותר בשנים האחרונות הוא נגיף הקורונה, שטרף את הקלפים וטלטל את שוק העבודה כולו, והשפעותיו עדיין ניכרות.

התפתחות הטכנולוגיה בעשרות השנים האחרונות הובילה לדיגיטציה של עבודות רבות ועובדים רבים מצאו את עצמם מוחלפים על ידי מכונה או מחשב. תחום הבינה המלאכותית שפרץ לחיינו בשנים האחרונות מבצע תמורות ניכרות בשוק העבודה – באיך נראה סדר היום של חברות רבות ובמיוחד על העובדים עצמם שכעת ניצבים אל מול אתגר חדש.

לצד ההתפתחויות הטכנולוגיות המהירות, ישנם גם שינויים חברתיים-נורמטיביים מואצים שמשנים את עולם העבודה כפי שהכרנו אותו עד כה. הצורך לבצע הפרדה בין החיים הפרטיים של העובד לבין זמן העבודה שלו מאתגרים את החברות, שבתורן יוצרות חוזי עבודה גמישים לצד הטבות פנאי ורווחה רבות לעובדיהן, זאת כדי לטשטש את הגבולות בין הבית ובין העבודה. עובדים רבים מבקשים לעבוד בתצורות עבודה שונות שבעבר לא היו מקובלות – כעצמאים, בחוזים מיוחדים ובמשרות חלקיות. מושגים ותופעות לרבות ה-Wellbeing של העובדים, מנהלי אושר ארגוניים ((Chief Happiness Officer או קיצור שבוע העבודה נהפכים לעיסוק מרכזי של חברות רבות כדי לשמר את עובדיהן ולגייס עובדים חדשים.

נגיף הקורונה

נגיף הקורונה, שאילץ את רוב אזרחי העולם להיות סגורים בבתיהם למשך שבועות או חודשים ארוכים, היה לגורם השינוי המשמעותי ביותר בשוק התעסוקה בשנים האחרונות. היכולת המוגבלת ללכת לעבוד במשרד ולפגוש עמיתים ולקוחות בצורה פיזית הביאו לקדמת הבמה את היכולת לעבוד מרחוק, מהבית, לרוב ענפי המשק. עד הקורונה, היכולת לעבוד מהבית או מרחוק הייתה שמורה למתי מעט. מאז הקורונה, האמצעים הטכנולוגיים לעבודה מרחוק השתכללו וכיום עבודה מהבית היא מנת חלקם של רוב גדול של העובדים במיוחד בענפי ההייטק, וגם בענפי השירותים, התעשייה ובמגזר הציבורי.

לפי ה-OECD, הקורונה היתה פתח לשינוי בתנאי העבודה והשכר של העובדים. בשיא המשבר שיעור ההתפטרויות באירופה ובארה"ב שבר שיאים של עשרות שנים, מה שאילץ חברות רבות לשפר את התנאים לעובדים במאמצם לגייס עובדים חדשים. בגרף שבגלריה למטה, הלקוח מדו"ח של מרכז המחקר והמידע של הכנסת בנושא, ניתן לראות כי השכר הנומינלי לשעה עלה בממוצע במדינות ה-OECD ב-5.6% ובישראל ב-5.8%.

העיר

תנאי העבודה החדשים לצד המגמה העולה של עבודה מהבית או מרחוק שינו את איך שנראים משרדים ואת כל המרחב האורבני מסביב. אזורי התעסוקה המסורתיים בהם היו יושבות חברות גדולות לרבות בנקים, חברות ביטוח וכיוצא בזה ננטשים והחברות כעת מבקשות להשתמש במשרדים קטנים יותר, הממוקמים בלב השכונות העירוניות קרוב למסעדות וחנויות מגוונות. הביקוש לחללי עבודה זמינים לטווח קצר ולא מחייב עלה ובעקבות כך גופים עירוניים מציעים גם הם חללים כאלה במודלים כלכליים משתנים. הביקוש היורד למשרדים גדולים מאלץ ערים לבצע חשיבה מחדש על תכנון שטחי התעסוקה. יש חשש הולך וגובר מתופעה כלכלית הנקראת "Urban Doom Loop", המבוססת על תיאוריה כלכלית אותה פיתח הכלכלן פרופ' סטיג'ן ואן-ניורברג, בה צניחה של הכנסות ממסי נדל"ן מאלצת ערים לקצץ במתן שירותים ציבוריים או להגדיל את תשלום המיסים הנגבה מהתושבים ומבעלי עסקים קטנים, דבר המגביר את ההגירה השלילית בערים וגורם לשינויים חברתיים-כלכליים חסרי תקדים בשטחן.

התמורות הרחבות בשוק התעסוקה מהוות גם הזדמנות לערים להמציא את עצמן מחדש. ראוי שתפיסות תכנון ישנות של איזור (zoning), בניית גורדי שחקים ועידוד שימוש ברכב פרטי, יתחלפו בתכנון המעודד עירוב שימושים, הליכתיות, בנייה בקנה מידה אנושי ותחבורה ציבורית מקשרת, תדירה ויעילה. זו היא הזדמנות להפוך את רחובות הערים לנקודות מפגש חברתיות ובכך להשפיע על מגפת הבדידות החברתית, שבעידן הוירטואלי נפוצה בשיעורים גבוהים בקרב האוכלוסייה. זו היא הזדמנות להפוך את הבניינים שלנו לבניינים מגוונים יותר שמעודדים אליהם כניסה ומהווים מרחב חברתי ונעים על ידי הפיכת חללים שונים לחדרי קהילה, משחק, כושר ופנאי.