ניו יורק: מסנכרנת תזמון פרויקטים ומגנה על הולכי הרגל

העיר האמריקאית ניו יורק מורכבת מכמעט 9,500 ק"מ של רחובות, כאשר בכל רגע נתון רבים מהם נמצאים בתהליכים של עבודות תשתית. ניו יורק מכירה בחשיבות הרחובות כעורקי החיים של העיר, כלומר המרחבים הציבוריים שבהם מתקיימת פעילות חברתית, כלכלית ופנאי. לצד זאת, ברור שהמשך תחזוקת הרחובות נדרש לשמירה על הקיימות הכלכלית ואיכות החיים בעיר. לכן, העירייה קידמה מדיניות המגדירה כיצד יש לקיים את עבודות התשתית בעיר באופן שיצמצם למינימום את הפגיעה בחיי משתמשי העיר: תושבים, עסקים, יוממים ותיירים. המדיניות שגיבשו נסמכת על שישה עקרונות שנציג אותם כאן בקצרה. למעוניינים בהרחבה, כאן אפשר למצוא את המסמך השלם.

עיקרי המדיניות:

1.  ניהול פעיל, מתוכנן ושקוף של העבודות במרחב הציבורי – בעיריית ניו יורק פועל אגף ייעודי שאחראי על תיאום, אישור ופיקוח על העבודות במרחב הציבורי בעיר. כל מי שמעוניין לבצע עבודות במרחב הציבורי נדרש לתאם את פעילותו מול האגף, שאחת ממטרותיו היא צמצום משך העבודות הכולל, בין היתר באמצעות דרישותיו לביצוע בו זמני של מספר פרויקטים ברחוב מסוים. לעתים, משמעות הדבר היא עיכוב של עבודות תשתית מסוימות.

האגף מתאם את קיומן של העבודות השונות מול כלל הרשויות, ובניגוד לישראל, בסמכותו לעכב עבודות של גופים כמו חברת חשמל, חברות הגז וכו' כך שאלה יבוצעו בתיאום עם אחרים. לטובת הציבור הרחב, סטטוס הפעילות ברחובות השונים מתעדכן מעת לעת וזמין באפליקציה באתר העירוני.

2.  שמירה על פרקי זמן ללא עבודות ברחוב – תכנית הפיתוח העירונית ל-10 השנים הקרובות זמינה לכל ומאפשרת לתושבים להכיר את הפעילות הצפויה ברחוב שלהם. כל רחוב שמסיים את העבודות בו מקבל מעמד של "רחוב מוגן" (Protected street) ומאותו רגע לא ניתן לבצע בו עבודות למשך 5 שנים, למעט מקרים מיוחדים. הסטטוס של כל הרחובות זמין באתר העירייה ומתעדכן באופן שוטף שמאפשר לכלל הגורמים להסתנכרן.

3.  קיום תהליך בירוקרטי ברור ומתמרץ לזריזות – לכל עבודה במרחב הציבורי ובתת הקרקע נדרש אישור ייעודי. מדריך רשמי של העירייה מפרט את הדרישות המקדימות לאישורים, ואת רשימת הגופים שמנפיקים אותם. בנוסף, העירייה מציינת באופן שקוף מה העלות הצפויה עבור כל אישור, עלות התלויה בקשר ישיר במשך העבודות הצפוי. זהו למעשה תמריץ כלכלי לצמצם למינימום את משך הפעילות. עבודות בהיקף נרחב, כמו סגירה מוחלטת של הרחוב או חסימת גשרים, נמצאות תחת פיקוח הדוק ולא ניתן להאריך אותן מעבר ל-90 יום, אך עבודות פשוטות יותר, אם מתעכבות, יכולות להגיש בקשה להארכת פעילותן. את הבקשה להארכה מחוייבים מובילי הפרויקט להגיש עד 30 ימים לפני מועד פקיעת אישור העבודה, כך שכל הגורמים המושפעים מהעבודות יוכלו להיערך. האגף העירוני האמון על תיאום העבודות עורך גם ביקורות שנועדו לוודא כי אלה עומדות בלוחות הזמנים שאליהם התחייבו.

4.  הגנה על מרחבי הולכי הרגל – העירייה דורשת ממבצע העבודה לוודא שהוא אינו חוסם את המדרכות, ולמעשה הוא מחויב להשאיר בכל רגע נתון מדרכה ברוחב 1.5 מ' למעבר הולכי רגל. במקרה שבו העבודות מחייבות פלישה לכל שטח המדרכה, העירייה מקצה שטח לטובת הולכי הרגל, על חשבון נתיבי רכבים. כתמריץ נוסף לצמצום למינימום של זמן הפגיעה במדרכות, ההיתרים הניתנים לסגירת מדרכה ל-90 יום יהיו יקרים פי ארבעה בהשוואה להיתרים אחרים.

5.  העצמת טובת הקהילה – גורמים המבקשים לקיים עבודות בהיקף נרחב או שיימשכו תקופה הארוכה מ-180 ימים, מחויבים לבחון את ההשפעה הצפויה על הקהילה ולהציג את הממצאים באופן מפורט. בנוסף, עליהם להציג הוכחה לכך שסגירת הרחוב לתקופה זו היא הפתרון היחיד האפשרי מתוך מגוון פתרונות שנבחנו וכי הפתרון שנבחר הוא היעיל ביותר ומהווה את הפגיעה הכלכלית הנמוכה ביותר. עליהם להגיש דוח המסכם את ההשפעה הצפויה שתגרור סגירת הרחוב על התנועת מוטורית, הגישה למגורים ועסקים, הגישה למבני ציבור, והסעות לבעלי מוגבלויות פיזית. כמו כן, העירייה מחייבת להציג לה שורה של המלצות לצמצום הפגיעה הכלכלית והשפעות שליליות נוספות על המשתמשים השונים, אשר ייושמו במהלך העבודות.

6.  חיוב מבצעי העבודות להשיב את המצב לקדמותו – כל גורם שמבצע עבודות חייב להחזיר את הרחוב למצב תקין. בנוסף, מיום סיום העבודות ולמשך שלוש שנים, אותו הגורם נושא באחריות במקרים שבהם נתגלה כשל בעקבות העבודות (או 5 שנים ברחובות מוגנים).