int(166)
ניהול מדיניות ארנונה אינה בקשה חריגה
בשנים רגילות, חודש יוני הוא חודש "סוער" ברשויות המקומיות – זה החודש שבו מרביתן מעלות לדיון במועצה את השינויים בצו הארנונה, לרוב מקדים את הדיון הזה מחאה ציבורית שהארנונה יקרה וצריך להוריד אותה, זאת מבלי שמנגד יש קולות שקוראים לשמר את המצב או להעלות את הארנונה.
הכתבה הבאה באה לדון בשינוי המסגור של השיח סביב עדכונים חריגים בתעריפי הארנונה ומדוע יש להתייחס אל בקשות חריגות לשינויים בתעריף הארנונה כאל מהלך שאינו חריג, כי אם מהלך שנובע מניהול של הרשות ולקיחת אחריות על האסטרטגיה הכלכלית העירונית.
המלצות לשינויים דיפרנציאליים (ארנונה ככלי לעיצוב מדיניות)
בעוד שהמדינה מגדירה מדי שנה "העלאה רוחבית", הרשות המקומית צריכה להסתכל על צו הארנונה ככלי לקידום יעדים עירוניים, זאת באמצעות שינויים נקודתיים:
- מיסוי עסקים בעלי השפעה שלילית: הגדלת נטל המס על תעשיות מזהמות או עסקים המייצרים מטרדים. זהו איתות כלכלי ברור שהעירייה מעדיפה עסקים "נקיים" ואיכותיים יותר.
- מלחמה בשימושי קרקע בזבזניים: העלאת תעריפים לקרקע תפוסה וחניונים פתוחים. שטחים אלו פוגעים ברצף העירוני ומייצרים הכנסה נמוכה ביחס לשטחם. העלאת התעריף תתמרץ את בעלי הקרקע לפתח את השטח.
- שינוי המדרג בין עסקים קטנים לגדולים: במקרים רבים, צווי הארנונה נותנים הנחה לעסקים גדולים על חשבון הקטנים. מומלץ להפוך את המגמה: להפחית תעריפים לעסקים קטנים (המעודדים רחובות תוססים) ולהעלות לעסקים גדולים (שיכולים לשאת בנטל).
- עידוד מדיניות תכנונית: ניתן להשתמש במיסוי כדי לעודד רחובות מסחריים על פני קניונים סגורים, או לעודד בניית דירות קטנות באמצעות עדכון מדרגות המיסוי למגורים.
למה עוד צריך להעלאת ארנונה (מדוע זה נדרש לעיתים?)
- פיצוי על אובדן הכנסות חיצוניות: רשויות שאיבדו מעמד (כגון "עיר עולים") סופגות גירעון של מיליוני שקלים. העלאת ארנונה היא הדרך המרכזית לשמור על רמת שירותים יציבה.
- עמידה בסטנדרט משרד הפנים: משרד הפנים מגדיר "תעריף נורמטיבי" לפי אשכול סוציואקונומי. רשות שגובה פחות מהתעריף הזה עלולה להיפגע במענקי האיזון שלה, ולכן נדרשת ליישר קו עם הסטנדרט המקובל.
- צמצום הגירעון המובנה במגורים: תושבים בישראל הם לרוב "גרעוניים" (עלות השירותים שהם מקבלים גבוהה משמעותית מהארנונה שהם משלמים). אי-עדכון התעריף אל מול התייקרות תשומות (שכר, פעולות) מוביל בהכרח לפגיעה באיכות השירותים לתושב.
- תעריפי ארנונה לא שוויוניים – לעיתים צו הארנונה מבוסס על עקרונות שאינם רלבנטיים עוד למציאות הקיימת ברשות. אזורי ארנונה זולים בשכונות ששינו את ציביונן ותושביהן כבר אינם האוכלוסיות החלשות של העיר או המצב ההפוך, שכונות שהיו חזקות עם תעריף גבוה שנחלשו, אך התעריפים עדיין גבוהים ביחס ליכולת של האוכלוסייה. בבדיקות שביצענו בעבר גילינו שלפחות כ-30% מהנכסים בערים לא משלמים את התעריף ההוגן ביחס ליכולת התושבים.
מתי לא נכון להעלות ארנונה? (מה כדי לבדוק לפני שמחליטים על העלאה)
לפני שהרשות מבקשת להכביד את נטל המס, עליה לבחון חלופות פנימיות:
- בדיקת יעילות תפעולית: זיהוי חוסר יעילות בתחומי התברואה, החינוך, תחזוקת העיר והנהלת הרשות. לעיתים, חיסכון והתייעלות פנימית יכולים לייתר את הצורך בהעלאת מיסים.
- מיצוי פוטנציאל הגבייה: ודאו שהרשות גובה מכל מי שחייב ושהסיווגים בצו הארנונה מעודכנים למציאות בשטח. אי גביה מגלגלת על המשלמים את הנטל של מי שאינו משלם.
שורה תחתונה לרשויות:
אל תסתכלו על הארנונה רק ככלי לסגירת גירעון. השתמשו בבקשות לשינויים חריגים כדי לתמרץ את העסקים שאתם רוצים בעיר ו"להעניש" כלכלית שימושי קרקע שפוגעים במרחב הציבורי. מיסוי מקומי הוא כלי מדיניות ולא רק כלי ליצירת הכנסות – ושימוש בו ככלי מדיניות מחזק את הצדקת השינוי של המיסים המקומיים.
