חוסר וודאות, עצבנות גוברת, נדודי שינה, מתחים גדולים, חרדה, זעם, ייאוש, תחושת חוסר אונים וצורך עז לפעול. אלה רק חלק מהתסמינים הנפשיים המובהקים שישראלים רבים חשים בשנים האחרונות, מאז המגפה העולמית שנכנסה לחיינו בתחילת 2020 וגרמה לנו לתחושת חוסר וודאות והסתגרות בבתים. על פי סקר של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, המצב הבריאותי והנפשי של כמיליון אזרחים ואזרחיות בישראל הדרדר בעקבות הקורונה. עוד עלה מהסקר כי כ-19% מהנשאלים חוו החמרה במצבם הנפשי בשל משבר הקורונה.

בשנת 2022 החברה הישראלית נכנסה למשבר חברתי פוליטי חריף אשר ערער את תחושת הבטחון של אזרחים משני צידי המפה הפוליטית, הביא לקיטוב חברתי עמוק, חוסר אמון במערכת הפוליטית ולתחושה שאופייה של המדינה שלנו הולך להשתנות כך או אחרת. בעודנו נמצאים בשיא המשבר החברתי אשר במרכזו השיח על הרפורמה המשפטית, ב-7.10.2023 הגיעה השבת השחורה אשר פתחה את מלחמת "חרבות ברזל". מלחמה אשר העצימה אצל האזרחים את תחושת חוסר האמון בממשל המרכזי, וחוסר הבטחון בשל הכשלון ההגנתי. מאות אלפי אזרחים עזבו הכל והתגייסו לצבא או לפעילות אזרחית, והשגרה חוותה שיבוש קשה.

כאמור, הרפורמה המשפטית הביאה ישראלים רבים לתחושות קשות. רבים העידו שהרפורמה והמצב הכאוטי בישראל גובים מחיר נפשי קשה. מוקדי הסיוע דיווחו על עלייה חדה במספר הפניות, ומטפלים העידו שהמצב משפיע על רמת המועקה והמצוקה של האזרחים . התחושות אינן קשורות למחנה כזה או אחר- כולם חוו זאת. על פי נתונים של עמותת ער"ן (עזרה ראשונה נפשית), בין החודשים ינואר- מרץ 2023 נרשמה עלייה בפניות העוסקות במשבר בחברה הישראלית, כאשר 1 מכל 4 פניות לקווי הסיוע של העמותה בטלפון ובאינטרנט נבעה מדאגה ומלחץ לנוכח המצב החברתי במדינה. הפניות עסקו בהפגנות, במצב הכלכלי, במצב החינוך, מצב הביטחון, מעמד וזכויות נשים, הפילוג והשיח הכללי הרווח. מחקר ראשוני בנושא של החוג לעבודה סוציאלית באוניברסיטת תל אביב העלה ממצאים דומים, שאותם תוכלו לראות בגלריית התמונות שבהמשך.

מתקפת הטרור הרצחנית שהתרחשה ב-7 באוקטובר ומלחמת חרבות ברזל שנפתחה בעקבותיה העלו בעשרות מונים את הביקושים לצריכת שירותי בריאות נפשיים. מנתוני בתי המרחקת הפרטיים, כשבועיים לאחר המלחמה עלה כי נרשם זינוק של בין 10% ל-20% בצריכת תרופות ללא מרשם שנועדו להרגעה, לטיפול בדיכאון, חרדה ושינה. מוקד ער"ן רשם עלייה חדה של מאות אחוזים במספר השיחות שהתקבלו. בעקבות הצורך המשמעותי בשירותי בריאות הנפש, משרד הבריאות הכריז כי יקים 100 בתים-מאזנים בשנה הקרובה שנועדו למנוע אשפוז פסיכיאטרי של מטופלים הנמצאים במשבר נפשי חריף, תוך מתן טיפול נרחב יותר מהניתן במרפאות-יום. כמו כן, במסגרת התכנית הלאומית לחוסן ובריאות נפשית, משרד הבריאות מתכנן להרחיב מרכזי חוסן קיימים ולהקים חדשים, לשפר את תנאי המטפלים בבריאות הנפש ולהוסיף תקנים רבים שיאפשרו להעניק את שירותי בריאות הנפש בצורה מיטיבית.

העיר

מחקרים מראים כי לערים יש השפעה מכרעת על בריאותו, רווחתו ושלומותו (wellbeing) של הפרט, הן בהיבטים הפיזיים והן בנפשיים. כדי לייצר השפעה על הבריאות הנפשית בצורה חיובית, ערים נדרשות להיות מרחב בטוח, חברתי, מכיל, שקט, בעל ראות ירוקות וטבע, המעודד ביצוע פעילות גופנית, שיטוט ומשחק. מתוך ההבנה הזו לגבי תפקידן המרכזי של הערים בבריאותו הנפשית של הפרט, ערים רבות בחרו לייצר תכנית אסטרטגית או עקרונות מנחים בעניין זה. ערים כמו מדריד, ברצלונה, שטוקהולם, ליסבון, טולוז, ורשה וגלזגו משקיעות תקציבים ומייצרות תכניות ארוכות טווח כדי לשפר את הבריאות הנפשית של תושביהן.

היותו של המרחב העירוני מרחב חברתי נעים לפרט הוא מהותי בהשפעה חיובית על הבריאות הנפשית. בשנים האחרונות גבר הדיון הציבורי סביב מחלת הבדידות המאפיינת את תקופתנו. מחד, העיר מאופיינת באתגר של הטרוגניות וגודל אוכלוסייה רחב שאינו מאפשר לייצר קהילתיות דומה לזו של הכפר. מנגד, העיר היא דוווקא הזדמנות ליצור מפגש חברתי משמעותי בין חברים, שכנים, עמיתים למקצוע, או בעלי עניין דומה בנושאים מגוונים באופן שהמרחב הכפרי אינו מאפשר. לכן, אחת ההתמקדויות המשמעותיות ביותר היא סביב נושא הבדידות והמפגש החברתי שהפרט חווה בעיר.

אחת הטענות שעלו במהלך סגרי הקורונה שוב ושוב לגבי עדיפות חיי הכפר אל מול חיי העיר היתה סביב אותם מרחבים ירוקים רחבים הזמינים לתושבי הכפר, ואכן בישראל רבים בחרו לעזוב את הערים ולעבור לגור במרחבים כפריים עם חצר רחבה או שדות ליד הבית. עם זאת, חשוב להדגיש כי אין זו גזרת גורל שעיר לא יכולה להיות בעלת מרחבים ירוקים משמעותיים, בעלי השפעה דרמטית על חייו של הפרט. ערים רבות באירופה משקיעות תקציבים משמעותיים על מנת ליצור יערות עירוניים גדולים, שדרות ירוקות נעימות להליכה וגינות קהילתיות שיאפשרו לפרט להנות מן הטבע באופן שישפיע חיובית על בריאותו הנפשית.

תחבורה היא אבן יסוד של האנושות המודרנית, היא מאפשרת לאנשים להתחבר, לנסוע ולחקור. עם זאת, ככל שהערים הופכות צפופות יותר והצורך בפתרונות ברי קיימא גדל, מגמות חדשות בתחום התחבורה צצות.אלה,  יחד עם יכולות טכנולוגיות המתפתחות בקצב אקספוננציאלי, מזמנות עבורנו עתיד תחבורתי עשיר ומגוון שיהפוך את הערים שלנו למקושרות יותר. השאלה היא, באיזה מחיר?

כלי רכב חשמליים (EV) זכו לפופולריות רבה בזכות היתרונות הסביבתיים והיעילות המוגברת שלהם. בעוד ממשלות ויצרניות רכב שואפות להפחית את פליטת הפחמן, כלי רכב חשמליים הופכים במהירות לבחירה דומיננטית לתחבורה עירונית.  הם  מציעים שיפורים משמעותיים באיכות האוויר, ומפחיתים רעש ותלות בצריכת דלקים מאובנים. עם ההתקדמות בטכנולוגיית הסוללות והקמת תשתית טעינה נרחבת, רכבים חשמליים עומדים להפוך לאמצעי התחבורה העיקרי בערים וכבר היום הם מהווים כ-17% משוק הרכבים בארץ, בהשוואה ל-10% בשנת ,2022 ו-4% בלבד בשנת 2021).

פתרונות מיקרו-מוביליטי, כגון קורקינטים חשמליים ואופניים חשמליים, צברו פופולריות רבה בקרב משתמשים המחפשים חלופות נוחות ובנות-קיימא לדרכי התחבורה המסורתיות. אמצעי המיקרו-מוביליטי מציעים פתרון גמיש לקילומטר האחרון, מפחיתים עומסים ומספקים אפשרויות תחבורה זולות לנסיעות למרחקים קצרים. עם זאת, ריבוי הכלים הללו בערים,  מעלה חששות לגבי בטיחות הולכי רגל, מהווה מטרד ומכשול פיזי במרחב הציבורי ומצריך תשתיות ייעודיות אשר עלולות לבוא על חשבון משתמשי דרך אחרים.

נוסף לכלי התחבורה החדשניים שהטכנולוגיה הכניסה לחיינו בשנים האחרונות, היא גם מאפשרת לנו לשנות את דפוסי הניידות שלנו. שירותי ניידות משותפת, לרבות שיתוף נסיעות, ושיתוף כלי תחבורה, שינו את האופן שבו אנשים תופסים את התחבורה וניגשים אליה. חברות כמו Uber ו- Lyft שיבשו את שירותי המוניות המסורתיים בעולם, ואפשרו לנוסעים לגשת לנסיעות בנוחות ובמחיר סביר. באופן דומה, תוכניות חברות הקורקינטים המשותפים צברו פופולריות, ומספקות אלטרנטיבה ידידותית לסביבה לנסיעות למרחקים קצרים. לניידות משותפת יש פוטנציאל להפחית את הבעלות על כלי רכב, להפחית את הביקוש לחנייה ולשפר את הניידות הכוללת בערים.  מנגד, ככל שאלו יהוו אלטרנטיבת נסיעה קלה ונגישה יותר, הם יעלו את הביקוש לנסיעות ויובילו להתגברות עומסי התנועה הקיימים.

אך מעבר לטכנולוגיות התחבורתיות שנכנסו בעשור האחרון לחיינו וכבר עכשיו יצרו השפעה עצומה על הערים שלנו ואופן ההתניידות שלנו, הקפיצה הגדולה עוד לגמרי לפנינו, כאשר יכנסו לחיינו הרכבים האוטונומים באוויר וביבשה, ויחוללו מהפכה בתחבורה העירונית. לטכנולוגיית רכבים אוטונומיים (AV) יש פוטנציאל לצמצם תאונות, לשפר את זרימת התנועה ולהנגיש את התחבורה לכל, כולל ילדים, קשישים ואנשים עם מוגבלויות שיוכלו להתנייד בחופשיות רבה יותר.

הרכבים האוטונומיים ישפרו משמעותית את מערכי הנסיעות המשותפות ויקטינו את הצורך והתלות ברכב הפרטי, כאשר הם יאפשרו ריבוי אלטרנטיבות לנסיעה. כלומר, הצפי הוא שנראה קיטון בכמות הרכבים הפרטיים, אבל גידול בכמות הנסיעות, שכן הם יהפכו מוצר קל, זמין ונגיש הרבה יותר. השאלה המתבקשת היא – כיצד בני אדם יבחרו לצרוך את הנסיעה האוטונומית- ביחד או לחוד. כדי למנוע את הגידול בנסועה שינבע מהקלות בביצוע הנסיעות, הרשויות צריכות לתמרץ את השימוש בנסיעות שיתופיות ולהגביל את השימוש ברכבים פרטיים. למשל, מומלץ יהיה להגביל משמעותית את החניות בעיר המיועדות לרכב הפרטי ולהמירן לחניות המיועדות לכלים שיתופיים. כמו כן, לחנך ולעודד את ציבור המשתמשים לנסיעות משותפות עם משתמשים נוספים.

נוסף להשפעות הסותרות על כמות הנסיעות שהרכבים האוטונומיים יוסיפו, האימוץ הרחב שלהם ושל מערכות שיתוף הנסיעות, יוצרים איום ממשי על פרטיות המשתמשים, מקיימים שדה נוסף לתקיפות סייבר ומעלים שאלות אתיות רבות.

המהפכה הטכנולוגית בתחום התחבורה מעצבת מחדש ערים, משנה את הדרך שבה אנשים נעים ומתמודדת עם אתגרי הקיימות והעומס. כלי רכב חשמליים, רכבים אוטונומיים, פתרונות מיקרו-ניידות, שירותי ניידות משותפת וטכנולוגיות תחבורה עתידניות כמו רכבות מהירות וכלי תחבורה אוויריים, תורמים כולם לאקו-סיסטם ניידות עירוני בר קיימא, יעיל ומקושר. עם זאת, טיפול בדאגות הקשורות לבטיחות, תשתיות, רגולציה, שושוויון, יהיו חיוניים לאינטגרציה מוצלחת. ככל שהטרנדים החדשים הללו ממשיכים להתפתח, ערים חייבות להסתגל ולתכנן לעתיד שבו התחבורה נוחה, נקייה, בטוחה ונגישה לכולם.

תופעת ההגירה בין ערים למרחב הכפרי ובחזרה מוכרת כבר מעל למאה שנים. המתח שבין המרחב העירוני וכפרי אינו חדש – המרחב העירוני תמיד היה המרחב התוסס, בחזית הקידמה, מרובה ההזדמנויות ליצירת הון, זאת לעומת המרחב הכפרי הנינוח, אשר הבטיח ליושביו חיים שקטים ורגועים, אך קשים יותר.

במהלך המאה ה-20 ראה העולם את שני צידי המטוטלת של המעבר בין הכפר לעיר ובחזרה. המהפכה התעשייתית השנייה, שהחלה באמצע המאה ה-19 והסתיימה במלחמת העולם הראשונה, הובילה להגירה משמעותית של אנשים מהכפר לעיר, זאת בזכות עליה משמעותית בדרישה לידיים עובדות לטובת ייצור של מוצרי צריכה. עם זאת, גלי ההגירה לפני מלחמת העולם הראשונה היו קטנים בהשוואה לגלי ההגירה מהכפרים לערים אחרי מלחמת העולם הראשונה, זאת משום שאחרי המלחמה חל זינוק ביכולות הייצור והתיעוש, כולל תיעוש של ייצור חקלאי שהוביל לירידה בביקוש לידיים עובדות בחקלאות, שהתרכזה ועודנה במרחב הכפרי.

לאחר מלחמת העולם השנייה המגמה של המעבר מהכפר לעיר המשיכה, אך למרות שהאוכלוסייה העולמית בערים גדלה, בפועל חל מעבר בתוך המרחב העירוני מהמרכזים האורבניים הצפופים לפרברי הערים – מעל ל-50% מתוך כלל ההגירה הייתה לפרברים ולא לערים עצמן. הגורם המרכזי שהוביל למגמה זו הוא הרכב הפרטי, אשר איפשר לאנשים לגור מחוץ לערים, היכן שהיה להם בית פרטי ומרחב פרטי גדול, ולעבוד בערים הצפופות, היכן שהמרחב הפרטי מצומצם.

התופעה הזאת של פרבור הערים, אשר התרחשה בכל העולם המערבי (ארה"ב, צרפת, גרמניה), התרחשה על פני ארבעה עשורים עד לסוף שנות ה-80 של המאה הקודמת. לקראת שנות ה-90 ובמהלכן החלה מגמה הפוכה של מעבר צעירים חזרה לערים, במיוחד בקרב צעירים בתחום הטכנולוגיה אשר רצו לגור ליד מקומות התעסוקה באזורי התעסוקה בערים, אך גם בזכות ירידה בקרנם של הפרברים שהפכו לסממן לעוני לצד תחילת התחדשות במרכזי ערים.

עוד גורם שסייע למגמת המעבר למרכזי הערים הן המכוניות הפרטיות, או יותר נכון, הפקקים המתרבים של המכוניות הפרטיות. מגורים בפרברים איפשרו מרחב פרטי מרווח, אך הגיעו יד ביד עם פקקים וזמני יוממות ארוכים. הדור הצעיר של שנות ה-90 ושנות האלפיים מאס בחיים בפקקים ובמחיר הכבד שהם גבו מהם ובחרו יותר ויותר לגור במרכזי הערים, קרוב למקומות התעסוקה, תוך קיצור זמני הנסיעה.

חשוב לציין שתופעה זו לא התרחשה בצורה דומה בכל העולם המערבי. כשם שמדינות אירופה לא חוו פרבור בעוצמות כפי שקרה בארה"ב (בצרפת התופעה הייתה החזקה ביותר באירופה), גם החזרה לערים לא הייתה באותה עוצמה שכן האירופאים לא מיהרו לעזוב את הערים שלהן מלכתחילה. באירופה התרחשה תופעה של "ביזור" הערים – התפשטות הערים על פני שטח גדול יותר, בטיפולוגיה של בנייה רוויה, כאשר התפשטות זו התאפשרה בזכות פריסה של תשתיות תחבורה רבת קיבולת שאפשרו לאנשים לגור רחוק יותר ממרכזי הערים ולהמשיך לעבוד בהם בזמן נסיעה מהיר יחסית.

 

הקורונה

התפרצות הקורונה והסגרים שהתרחשו בעקבותיה הרחיקו אנשים מהמרחב הציבורי בערים. היתרון המרכזי של הערים על פני המרחב הפרברי והכפרי נלקח מהערים, מצב שיצר בקרב רבים תסכול נוכח המחיר הגבוה של המרחב הפרטי בערים בהשוואה לזה בפרברים. לכל אורך תקופת הסגרים אנשים רבים עזבו את הערים לטובת דיור בפרברים ובמרחב הכפרי, שם יכלו למצוא מרחב מספק שהקל על תחושת הצפיפות שחשו בערים.

ההתפתחויות הטכנולוגיות והשיפור ברוחב הפס הגדילו את האפשרות של עובדי מגזר הטכנולוגיה לעבוד מרחוק ללא פגיעה באפקטיביות של העבודה – היכולת לקיים שיחות וידאו ללא הפרעה, העברת נתונים מהענן ואליו במהירות גבוהה ועוד מאפשרים עבודה מרחוק ללא החסרונות של היעדר מפגש בלתי אמצעי. הסגרים שהגיעו בעקבות הקורונה האיצו את המגמה של עבודה מרחוק והובילו להתפשטותה מעבר לענפי הטכנולוגיה. ענפי מקצועות חופשיים (מהנדסים, עו"ד, רו"ח וכו') והמגזר הציבורי הגיבו בתחילה לאילוץ שמנע מהעובדים/ות להגיע למשרד ויצרו במהירות את האפשרות לעבודה מרחוק, אך לאחר שנגמרו הסגרים גילו בענפים אלה שעבודה מרחוק מאפשרת להעלות את האפקטיביות של העבודה, תוך צמצום אובדן שעות עבודה לטובת הפקקים ויצירת גמישות שקסמה לעובדים רבים שהפכו את האפשרות לעבודה מרחוק לתנאי בסיסי בחיפוש עבודה.

ההבנה במשק שעבודה מלאה מרחוק טומנת בחובה חסרונות שגם פוגעים בתפקוד של ארגונים, ומייצרת חוסר במענה לצורך בסיסי של אנשים – מפגשים עם אנשים אחרים, הובילה לשינוי גישה בענפי הטכנולוגיה ובהמשך בענפים נוספים שביצעו בתחילת הקורונה מעבר לעבודה מרחוק. לאחר המגפה, ענפים רבים שימרו את היכולת לבצע עבודה מרחוק אך לא באופן גורף, אלא כפורמט היברידי  שבו מגיעים העובדים למשרד ל-2-3 ימים מתוך חמישה. העבודה מרחוק האיצה מגמה נוספת – אנשים שבוחרים באופן מודע לעבוד מרחוק בעבודות מזדמנות, בעיקר בתחום היצירתי והטכנולוגי. אנשים אלה אפשרו לעצמם לעבוד מכל מקום ורבים מהם גם ניצלו אפשרות זו לטייל בעולם, ללא מקום מגורים קבוע.

עליה במחירי הדיור

תקופת הקורונה הובילה להאטה בפעילות המשקית, בין היתר בתחום הבניה. העיכובים בהתחלות בניה וגמר בניה יצרו מחסור בפתרונות דיור בערים. במקביל חלה עליה במחירי תשומות הבניה עקב משבר בשרשרת האספקה העולמית, עליה שתורגמה לעליה במחירי הדיור.

במקביל לתהליכים אלה ועם החזרה למרחב הציבורי בערים, נרשמו בחלק מהערים ביקושים גבוהים מהרגיל לדיור, שהובילו לעלייה חדה במחירי הדיור. השינוי הקצר אמנם הגיע לאחר תקופה ארוכה של עליית מחירי הדיור בערים שחלה לפני הקורונה, אבל השינוי בפרק זמן קצר הוביל להתקבעות של מחירים ברמה גבוהה יותר. בשילוב עם עלייה ביוקר המחיה, עלות המחיה בערים הפכה ליקרה באופן משמעותי. בהסתכלות לאחור של 3 שנים, נראה שחלק מההשפעות של הקורונה דעכו וגם העבודה מרחוק לא השפיעה כמו שחשבו, אך המטוטלת ללא ספק זזה.

חסרי בית

תופעה נוספת שהתרחשה בחלק מהערים, במיוחד במדינות עם אוכלוסיית הומלסים משמעותית, היא כניסה של חסרי בית למרכזי ערים. הקורונה, שהובילה להתרוקנות המרחב הציבורי, יצרה הזדמנות לחסרי בית לעבור משולי הערים ושכונות מוזנחות למרכזי הערים המתוחזקים. נוכחותם הגוברת במרכזי ערים, בשילוב עם הפשיעה שעלתה עם הגעתם למרכזי הערים, הובילה לפגיעה משמעותית בביטחון האישי של תושבי מרכזי הערים. הפגיעה בביטחון האישי הובילה לשתי תגובות שפגעו במרכזי הערים – עזיבה של תושבים לצד צמצום נוכחות של מועסקים שהעדיפו לעבוד מרחוק מאשר להגיע למרכזי הערים הלא בטוחים. עזיבת המועסקים הובילה בחלק מהמקרים לעזיבה של החברות לאזורים אחרים בערים שבהם אין נוכחות גבוהה של חסרי בית, לרוב בשולי הערים.

שילוב של התהליכים שצוינו ותהליכים נוספים הובילו לירידת קרנם של מרכזי ערים בעולם. אמנם חלק מהמגמות היו בעלות השפעה מצומצמת בפני עצמן, אך השילוב ביניהן יצר בחלק מהמקרים אפקט עוצמתי שפגע במרכזי הערים.

 ישראל

תופעות רבות שהתרחשו בעולם התרחשו גם בישראל. ההבדל המרכזי בין ישראל ובין שאר העולם הוא מדיניות ארוכת השנים של ממשלות ישראל לקדם ביזור אוכלוסייה וחיזוק ישובים בפריפריה. ישראל היא אחת המדינות הבודדות בקרב המדינות המפותחות בה יש שליטה כמעט מוחלטת של המדינה על הקרקעות. המדינה היא זו שבפועל מכתיבה את קידום הבניה מחוץ לערים והמדינה מעודדת בניה מחוץ לגבולות הערים באופן משמעותי, פעמים רבות ללא קשר להיבטים כלכליים הנוגעים לעלות הגבוהה של בניה מחוץ לערים לעומת הבניה בתוך ערים.

השילוב בין המגמות השונות לצד דחיפה של המדינה למגורים מחוץ לערים המרכזיות הובילה לגידול בחלקה היחסי של אוכלוסיית המגזר הכפרי מתוך כלל אוכלוסיית ישראל. אמנם בישראל האבחנה בין המגזר הכפרי והעירוני נובעת בעיקר משיוך למבנה מוניציפלי (מועצות אזוריות לעומת מועצות מקומיות ועיריות), אך הצמיחה של המגזר הכפרי לוותה בהפיכתו הלכה למעשה למגזר פרברי (פחות מ-20% מהישובים במגזר הכפרי יכולים להיחשב כחקלאים) ובכך מדובר על המשך המגמה של היחלשות מרכזי הערים לטובת הפרברים.

 

העיר

1. על אף שבשנים האחרונות חלה בלימה במעבר למרכזי הערים, מתוך כלל הגורמים שמשפיעים על המגמה הזאת, עליית מחירי הדיור היא הדומיננטית ביותר מבין הגורמים המשפיעים על המגמה בישראל – ולכן כל עוד המחירים עולים, תימשך המגמה של האטה במעבר לערים, במיוחד בקרב הדור הצעיר אשר תידלק את המגמה של מעבר למרכזי הערים.
2. המדיניות הממשלתית המעודדת מעבר למרחב הכפרי ולפריפריה לא צפויה להיפסק בשנים הקרובות ללא שינוי משמעותי בזהות הממשלה או שינוי בתפיסה שקושרת בין פיזור האוכלוסייה וציונות.
3. לירידה בקרנן של הערים יהיו השפעות על התפקוד של המרחב הציבור והמסחר – ככל שיותר אנשים ידירו את רגליהם מהערים והמרחב הציבורי העירוני, המרחב הזה ייחלש ואיתו המסחר העירוני.
4. אמנם חל שינוי בתפיסה של "עבודה מלאה מרחוק", אך ירידה ברצון של אנשים להגיע למשרד בכל ימי השבוע תקטין את הביקוש לשטחי משרד ותחייב שינויים בעולם המשרדים, בין היתר בהקטנה של היקף הביקוש למשרדים קבועים ועליה בביקוש למשרדים בסגנון WeWork, זאת לצד מעבר למשרדים הפועלים בשיטת "הכסא החם" לצורך ייעול של שטחי המשרדים של חברות שפועלות ממשרדים קבועים. בשני המקרים תהיה ירידה בטווח הארוך בביקוש לשטחי משרדים.
5. שיווק היתרונות של המרחב העירוני והעצמתם יהפוך למרכיב משמעותי ביכולת של ערים לשמור על הרכבם המגוון והיכולת לייצר יציבות מסוימת באוכלוסייה תוך צמצום ההגירה השלילית. ערים שלא יצליחו לייצר לתושביהן ערך מוסף דרך המרחב הציבורי והתועלות שהוא מייצר עלולות "לאבד" תושבים לטובת הפרברים והמרחב הכפרי. התושבים "האבודים" יוחלפו באחרים, אך התחלופה הגבוהה בקרב התושבים מקטינה את התועלות הקיימות באוכלוסייה יציבה – בניית קהילה וקשרים שתורמים לכלכלה המקומית, תחושת בעלות (Ownership) ואחריות מוגברת כלפי העיר והמרחב הציבורי.

 

אחד הפערים הבין-דוריים המשמעותיים ביותר הוא אורך קורות החיים. המבוגרים בינינו נטו ונוטים לעבוד במקום עבודה אחד במשך עשרות שנים, לכל היותר מחליפים לחלוטין את כל אופי הקריירה שלהם בגילאי ה-40. לעומת זאת, נראה כי צעירים נוטים להחליף את מקום עבודתם מדי מספר שנים וגם את תחום עיסוקיהם ככלל בתדירות גבוהה יותר.

הגורמים שהובילו לשינויים מרחיקי לכת בשוק התעסוקה הם התפתחויות טכנולוגיות מהירות לצד שינויים חברתיים-נומרטיביים, אך אפשר לקבוע בבירור שהגורם המשפיע ביותר בשנים האחרונות הוא נגיף הקורונה, שטרף את הקלפים וטלטל את שוק העבודה כולו, והשפעותיו עדיין ניכרות.

התפתחות הטכנולוגיה בעשרות השנים האחרונות הובילה לדיגיטציה של עבודות רבות ועובדים רבים מצאו את עצמם מוחלפים על ידי מכונה או מחשב. תחום הבינה המלאכותית שפרץ לחיינו בשנים האחרונות מבצע תמורות ניכרות בשוק העבודה – באיך נראה סדר היום של חברות רבות ובמיוחד על העובדים עצמם שכעת ניצבים אל מול אתגר חדש.

לצד ההתפתחויות הטכנולוגיות המהירות, ישנם גם שינויים חברתיים-נורמטיביים מואצים שמשנים את עולם העבודה כפי שהכרנו אותו עד כה. הצורך לבצע הפרדה בין החיים הפרטיים של העובד לבין זמן העבודה שלו מאתגרים את החברות, שבתורן יוצרות חוזי עבודה גמישים לצד הטבות פנאי ורווחה רבות לעובדיהן, זאת כדי לטשטש את הגבולות בין הבית ובין העבודה. עובדים רבים מבקשים לעבוד בתצורות עבודה שונות שבעבר לא היו מקובלות – כעצמאים, בחוזים מיוחדים ובמשרות חלקיות. מושגים ותופעות לרבות ה-Wellbeing של העובדים, מנהלי אושר ארגוניים ((Chief Happiness Officer או קיצור שבוע העבודה נהפכים לעיסוק מרכזי של חברות רבות כדי לשמר את עובדיהן ולגייס עובדים חדשים.

נגיף הקורונה

נגיף הקורונה, שאילץ את רוב אזרחי העולם להיות סגורים בבתיהם למשך שבועות או חודשים ארוכים, היה לגורם השינוי המשמעותי ביותר בשוק התעסוקה בשנים האחרונות. היכולת המוגבלת ללכת לעבוד במשרד ולפגוש עמיתים ולקוחות בצורה פיזית הביאו לקדמת הבמה את היכולת לעבוד מרחוק, מהבית, לרוב ענפי המשק. עד הקורונה, היכולת לעבוד מהבית או מרחוק הייתה שמורה למתי מעט. מאז הקורונה, האמצעים הטכנולוגיים לעבודה מרחוק השתכללו וכיום עבודה מהבית היא מנת חלקם של רוב גדול של העובדים במיוחד בענפי ההייטק, וגם בענפי השירותים, התעשייה ובמגזר הציבורי.

לפי ה-OECD, הקורונה היתה פתח לשינוי בתנאי העבודה והשכר של העובדים. בשיא המשבר שיעור ההתפטרויות באירופה ובארה"ב שבר שיאים של עשרות שנים, מה שאילץ חברות רבות לשפר את התנאים לעובדים במאמצם לגייס עובדים חדשים. בגרף שבגלריה למטה, הלקוח מדו"ח של מרכז המחקר והמידע של הכנסת בנושא, ניתן לראות כי השכר הנומינלי לשעה עלה בממוצע במדינות ה-OECD ב-5.6% ובישראל ב-5.8%.

העיר

תנאי העבודה החדשים לצד המגמה העולה של עבודה מהבית או מרחוק שינו את איך שנראים משרדים ואת כל המרחב האורבני מסביב. אזורי התעסוקה המסורתיים בהם היו יושבות חברות גדולות לרבות בנקים, חברות ביטוח וכיוצא בזה ננטשים והחברות כעת מבקשות להשתמש במשרדים קטנים יותר, הממוקמים בלב השכונות העירוניות קרוב למסעדות וחנויות מגוונות. הביקוש לחללי עבודה זמינים לטווח קצר ולא מחייב עלה ובעקבות כך גופים עירוניים מציעים גם הם חללים כאלה במודלים כלכליים משתנים. הביקוש היורד למשרדים גדולים מאלץ ערים לבצע חשיבה מחדש על תכנון שטחי התעסוקה. יש חשש הולך וגובר מתופעה כלכלית הנקראת "Urban Doom Loop", המבוססת על תיאוריה כלכלית אותה פיתח הכלכלן פרופ' סטיג'ן ואן-ניורברג, בה צניחה של הכנסות ממסי נדל"ן מאלצת ערים לקצץ במתן שירותים ציבוריים או להגדיל את תשלום המיסים הנגבה מהתושבים ומבעלי עסקים קטנים, דבר המגביר את ההגירה השלילית בערים וגורם לשינויים חברתיים-כלכליים חסרי תקדים בשטחן.

התמורות הרחבות בשוק התעסוקה מהוות גם הזדמנות לערים להמציא את עצמן מחדש. ראוי שתפיסות תכנון ישנות של איזור (zoning), בניית גורדי שחקים ועידוד שימוש ברכב פרטי, יתחלפו בתכנון המעודד עירוב שימושים, הליכתיות, בנייה בקנה מידה אנושי ותחבורה ציבורית מקשרת, תדירה ויעילה. זו היא הזדמנות להפוך את רחובות הערים לנקודות מפגש חברתיות ובכך להשפיע על מגפת הבדידות החברתית, שבעידן הוירטואלי נפוצה בשיעורים גבוהים בקרב האוכלוסייה. זו היא הזדמנות להפוך את הבניינים שלנו לבניינים מגוונים יותר שמעודדים אליהם כניסה ומהווים מרחב חברתי ונעים על ידי הפיכת חללים שונים לחדרי קהילה, משחק, כושר ופנאי.

 

בשנים האחרונות, העולם היה עד לזינוק מטריד בקיטוב חברתי, המתאפיין בהיפרדות ופערים גוברים בתוך מדינות. מספר גורמים הקשורים זה בזה תורמים לתופעה זו, ומעצבים רשת מורכבת של אתגרים שאיתם מתמודדות כיום חברות ברחבי העולם.

 אי שוויון כלכלי

אחד המניעים העיקריים של הקיטוב החברתי הוא הפער המתרחב בין העשירים לעניים. אי השוויון הכלכלי הגיע לרמות חסרות תקדים, שהוחמר בין היתר בגלל תהליכי גלובליזציה, התקדמות טכנולוגית, ומדיניות פיסקלית. ריכוז העושר בידי אנשים ותאגידים בודדים דחק חלקים גדולים מהאוכלוסייה לשוליים הכלכליים, מה שמטפח טינה ואת העמקת השסעים החברתיים.

 

פערים בגישה לטכנולוגיה

הקצב המהיר של ההתפתחויות הטכנולוגיות משנה את האופן שבו אנחנו מתקשרים, עובדים ומקבלים גישה למידע. התפתחויות אלה אמנם גוררות התקדמות יוצאת דופן, אך גם תורמות לקיטוב חברתי. פערים דיגיטליים, שמתארים מצב שבו לחלקים שונים מהאוכלוסייה יש רמות שונות של גישה לטכנולוגיה ולמידע, יוצרים פערים בהשכלה, בהזדמנויות התעסוקתיות וברמת המעורבות האזרחית. כל אלה הם כר פורה וגורם מסביר להרחבת הקיטוב החברתי.

 

פיצול פוליטי

קיטוב פוליטי הפך למאפיין מכונן של חברות רבות, הניזון מהבדלים אידיאולוגיים והתרופפות החברה האזרחית. אידיאולוגיות קיצוניות מגבירות את אחיזתן כאשר אנשים נמשכים לעבר ארגונים המהדהדים אותן ומחזקים את אמונותיהם הקיימות. הקיטוב הפוליטי שנוצר מגביר שסעים חברתיים, וכל אלה הופכים את החיפוש אחר בסיס משותף בסוגיות מכריעות למאתגר במיוחד.

 

כאמור, הקיטוב החברתי המזנק הוא תופעה כלל עולמית חוצת יבשות ולאומים. בארצות הברית למשל, הקיטוב החברתי הגיע לרמות חסרות תקדים, הבאות לידי ביטוי בדרכים שונות. הנוף הפוליטי שמפוצל בחדות, עם שסעים מעמיקים בין ליברלים לשמרנים, ניכר בסוגיות כמו פיקוח על נשק, הגירה, ושוויון זכויות לכל המוצאים. בכל אלה, נדמה שלעתים קרובות אין כל דרך לגישור בין הצדדים המפולגים. פערים כלכליים מחמירים עוד יותר את השסעים החברתיים, כאשר האמידים נהנים מיתרונות הצמיחה הכלכלית, בעוד רבים אחרים נאבקים לממן את כל צרכיהם. גם פערים בין אוכלוסיה כפרית לעירונית, בכל הנוגע לגישה לשירותי בריאות וחינוך, מלבים את התפוררות המרקם החברתי.

במקביל, גם אירופה שנראתה פעם כמעוז הלכידות החברתית, מתמודדת עם קיטוב חברתי גואה. משבר הפליטים גרר רגשות נגד מהגרים, והוביל לתמיכה גוברת בתנועות ימין קיצוני במספר מדינות באירופה. הברקזיט, התהליך הממושך והשנוי במחלוקת של פרישת בריטניה מהאיחוד האירופי, מדגים גם הוא את השסעים העמוקים בתוך החברות. אתגרים כלכליים, לרבות פערים בין מדינות צפון ודרום אירופה, תורמים למתחים אזוריים. הקיטוב החברתי באירופה ניזון גם מבעיות תרבותיות וזהותיות, שכן עמדות שונות ביחס ללאומיות ורב-תרבותיות מתנגשות זו בזו.

בישראל, הקיטוב החברתי שזור עמוק בעימותים גיאופוליטיים ארוכי שנים. הסכסוך הישראלי-פלסטיני ממשיך לעורר פילוגים פנימיים, עם עמדות שונות  ביחס להתנחלויות, לאמצעי הביטחון ולכיוון הכללי שאליו צועדת המדינה. בנוסף, פערים בין דתיים וחילוניים תורמים לפיצול חברתי, ומשפיעים על הדינמיקה הפוליטית והחברתית.

הפערים הכלכליים בולטים גם הם, כאשר ענף ההיי-טק משגשג בעוד שחלקים אחרים באוכלוסייה מתמודדים עם אתגרים כלכליים. יחסי הגומלין המורכבים של גורמים היסטוריים, פוליטיים וכלכליים מחריפים את הפילוג העמוק בחברה. בביטויים של כל אלה, כמו גם בהחרפתם, יכולנו לחזות במהלך רוב שנת 2023, שבה גורמים פוליטיים החלו לקדם הפיכה משפטית נרחבת בשלטון, שזכתה לתמיכה של פחות מ-30% מהאכולוסייה והוציאה מיליוני ישראלים לרחובות במחאה.

 

 

העיר

ככל שהקיטוב החברתי מתעצם בעולם, השפעתו על ערים ומרחבים עירוניים הופכת בולטת יותר ויותר. בשנת 2024, מספר מגמות צפויות לעצב את הנוף העירוני, שישקפו ויעצימו את השסעים בתוך החברה.

 

קהילות מגודרות ומופרדות

עליית הקיטוב החברתי עשויה להוביל להתרבות של קהילות סגורות ומרחבים עירוניים מופרדים. אנשים אמידים עשויים לבקש לבודד את עצמם מתסיסה חברתית, וליצור מובלעות שמתעדפות ביטחון ואקסקלוסיביות. מגמה זו לא רק מחמירה את הפערים הכלכליים אלא גם מעכבת לכידות חברתית ואינטראקציה.

 

פערים דיגיטליים בפיתוח עירוני

ערי העתיד צפויות להיות עדות להחרפת הפערים הדיגיטליים בפיתוח עירוני. אזורים מתקדמים טכנולוגית עשויים לחוות צמיחה ושגשוג מהירים, בעוד שכונות פחות מיוחסות ייאבקו לעמוד בקצב. מידת הגישה השונה ליוזמות כמו עיר חכמה, שירותים דיגיטליים ואינטרנט מהיר עשויה להעמיק עוד יותר את הפערים הקיימים, וליצור פער דיגיטלי המשקף פערים חברתיים רחבים יותר.

 

אתגרי מעורבות אזרחית

קיטוב חברתי יכול לעכב מעורבות אזרחית אפקטיבית, שכן קהילות הופכות למקוטבות לאורך קווים פוליטיים, כלכליים ותרבותיים. האמון במוסדות הציבור עלול להישחק, ולהקשות על יישום מדיניות עירונית כוללת. האתגרים הנובעים מכך בממשל ובפיתוח הקהילה עלולים להוביל לתסיסה חברתית מוגברת ולתחושת התפכחות בקרב האזרחים. קיים חשש שחוסר אמון בשלטון המרכזי יחלחל גם לשלטון המקומי.

 

תגובות יצירתיות לקיטוב חברתי

בעוד שהעתיד נראה מאתגר, יש גם מקום לאופטימיות. ערים ומרחבים עירוניים יכולים להפוך למעבדות לפתרונות חדשניים לטיפול בקיטוב חברתי. יוזמות המקדמות הכלה, פיתוח כלכלי שוויוני והבנה בין-תרבותית יכולות לעזור לגשר על פערים וליצור סביבות עירוניות גמישות והרמוניות יותר.