מאת: רותם כרמי

צפיפות אנושית בכלל ובערים בפרט היא כבר מזמן אתגר עולמי. אחת הדרכים להתמודד איתה מיושמת כבר שנים בהונג קונג, באמצעות מודל Multiple and Intensive Land Use, או בקיצור – MILU.

שיטת תכנון זו מעצימה את שימושי הקרקע באמצעות עירוב שימושים מוגבר במיקומים מסוימים בעיר המאופיינים בצפיפויות מגורים גבוהות מאוד. למעשה, במקרים המוצלחים בהונג קונג, יש באזורים אלה מעל חמישה שימושים שונים – מגורים, מסחר, נופש ופנאי, מוסדות קהילה ומתקני תחבורה ציבורית. בפרויקטים אלה, רכיב המגורים תופס בין 30% ל-65% משטח של קומה בנויה.

השימושים השונים נותנים מענה למחסור החמור בשטחים באזורים הצפופים, על אף שפעמים רבות השוק הוא זה שקובע ומייצר את השימושים לבסוף לפי הצורך. כך, בשילוב עם תחבורה ציבורית טובה וזולה, נוצר מענה איכותי לאוכלוסייה המצטופפת בעיר.

איור קונספט. מתוך המאמר

מדיניות ה-MILU בהונג קונג חלה על הדיור הציבורי ולא רק הפרטי, והיא נשענת על ארבעה קונספטים בסיסיים של עיצוב:

ורטיקאליות – בכדי לתת מענה לביקושים הגואים למגורים בעיר, MILU מתבסס על מבנים גבוהים, שבשילוב עם שימושים רבים באותו בניין מאפשרים גישה טובה לצרכים שונים כמו מסחר, בילוי ותעסוקה. המרחבים הציבוריים בבניין מייצרים תשתית לתקשורת ואינטרקציה בין הדיירים. ויש גם בונוס! מחקר של האו"ם מצא כי שיטת בנייה זו היא צורת הבנייה היעילה ביותר מבחינה אנרגטית.

קרבה פיזית – בהונג קונג בונים בניינים קרובים מאוד זה לזה. על אף שמדינות אחרות וספרי לימוד של תכנון ערים יטיפו אחרת, בהונג קונג בנייה זו מצליחה לשמור על אורח חיים שיתופי בין הדיירים למי שחפץ בכך, וגם לתת פרטיות לאלו שרוצים זאת. זאת על ידי הצבת קווי מתאר ברורים לגודל הדירות ושילוב מבני ציבור בתוך בנייני המגורים וביניהם.

קומפקטיות –קרבה פיזית בין מבנים, דירות קטנות, קרבה מוגברת לשימושים שונים ותחבורה ציבורית יעילה מגדירים את הקומפקטיות העירונית. אף אם לעיניים ישראליות בנייה כזו עלולה להיראות בעייתית, חשוב לציין כי הונג קונג מצליחה לשמור על תושביה שמחים ובריאים, עם האפשרות לנסיעות יומיות קצרות מהעבודה לבית, ויכולת ליהנות בשעות הפנאי.

עיר באוויר – בהונג קונג, ההתרחשויות ההמוניות לא קורות בהכרח בקומת הקרקע. למעשה, בקומות הגבוהות של בנייני מגורים תוכלו למצוא פעילות מסחרית ואנושית שמתקיימת בקומות השונות או במעברים בין בניינים. רעיון זה מקדם עירוב שימושים גם בין הקומות השונות ובמעברים ביניהן בכדי למקסם את ניצול השטח.

מערכת הגשרים המחברות הולכי רגל ומרחבים שונים. מתוך: Wikipedia